ראשי קוראנט פרק 8 מה נאמר להורה שרוצה רק ציון 100?
מה נאמר להורה שרוצה רק ציון 100?
פרק 8

لاَ يُكَلِّفُ اللّهُ نَفْسًا إِلاَّ وُسْعَهَا لَهَا مَا كَسَبَتْ وَعَلَيْهَا مَا اكْتَسَبَتْ رَبَّنَا لاَ تُؤَاخِذْنَا إِن نَّسِينَا أَوْ أَخْطَأْنَا رَبَّنَا وَلاَ تَحْمِلْ عَلَيْنَا إِصْرًا كَمَا حَمَلْتَهُ عَلَى الَّذِينَ مِن قَبْلِنَا رَبَّنَا وَلاَ تُحَمِّلْنَا مَا لاَ طَاقَةَ لَنَا بِهِ وَاعْفُ عَنَّا وَاغْفِرْ لَنَا وَارْحَمْنَآ أَنتَ مَوْلاَنَا فَانصُرْنَا عَلَى الْقَوْمِ الْكَافِرِينَ (سورۃ البقرة, آيۃ 286)

אלוהים לא יטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה, ושכרה שמור לה כפי פועלה, ועונשה שמור לה כפי מעלליה. ריבוננו, אל תדוננו לכף חובה אם נשכח או נטעה. ריבוננו, אל תטיל עלינו נטל כפי שהטלת על אשר היו לפנינו. ריבוננו, אל תטיל עלינו לשאת את אשר נבצר מכוחנו. מחל לנו, סלח לנו ורחם עלינו. מגיננו אתה, על כן עזור לנו לגבור על האנשים הכופרים (סורת הפרה, פסוק 286).

 

סעיד לומד בכיתה ו', תלמיד מצטיין, ילד חברותי בעל לב טוב וחוש הומור. מתחילת הסמסטר שם המחנך לב שסעיד השתנה מאוד. הוא עצוב, מדבר מעט ובעיקר שוב לא מצחיק את אף אחד. המחנך הזמין אותו לשיחה.
מחנך: סעיד, מה קורה לך? אתה חסר לנו.
סעיד: אין לי חשק ללמוד. אני לא יודע מה לעשות.
מחנך: במה אתה מתקשה? אמור לי ואעזור לך.
סעיד: אתה יודע שיש לי ממוצע 90, אבל אבא ואמא לוחצים עלי שאקבל רק 100. הם מנדנדים ומציקים לי כל היום. אומרים שאני לא מנצל את ההזדמנויות שיש לי ללמוד, שאיני קורא מספיק. אבל אני בכלל לא יוצא מהבית וכל הזמן לומד. אני פשוט נחנק ואף אחד לא מבין אותי. אני לא יכול להמשיך כך. מה שמעניין אותם זה רק ההישגים שלי ולא אני.
מחנך: סעיד, לכל בעיה בחיים יש פתרון. צריך רק סבלנות ואומץ.
סעיד: אז מה אתה מציע לי?
מחנך: אני לא מציע. תחשוב אתה לבד בזמן שאני לידך.
סעיד: אולי אני אספר לסבא שלי. אבא שלי מקשיב לו ואוהב אותו מאוד.
מחנך: כל הכבוד! רעיון יפה! לך ותספר לו ואני אתן לך מתנה לדרך, את פסוק 286 מסורת הפרה: "אלוהים לא יטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה, ושכרה שמור לה כפי פועלה, ועונשה שמור לה כפי מעלליה". סבך יכול לשוחח עם אביך ולהקריא לו את הפסוק הזה. אתה סיפרת לי שסבא קורא מן הקוראן יפה מאוד, כמו השייח' במסגד.
סעיד: כן, כן, סבא יודע לקרוא בצורה מרגיעה החודרת ללב.

 

הסבר: הורים רבים דורשים מילדיהם להביא רק ציון 100. הורים אלו מכשילים את ילדיהם, משום ששום ילד לא יכול להביא תמיד רק 100. כך לומד הילד שלעולם לא יוכל לספק את הוריו. ואז הוא עלול לחשוב, "בשביל מה לי להתאמץ בכלל?! תמיד הם יהיו מאוכזבים ממני". פסוק 286 מסורת הפרה הוא התשובה ההולמת לכל אותם הורים ששכחו מזמן שגם הם היו פעם ילדים. הקוראן אומר לנו את האמת הפסיכולוגית העמוקה, שאין לדרוש מאדם יותר מכפי יכולתו. נניח שיש לנו ילד שהוא לקוי למידה או מפגר, עלינו לדרוש ממנו רק ביחס ליכולתו. אנו יכולים לדרוש ממנו שיתאמץ, שינסה, אבל דרישה שהוא אינו יכול להשיגה תגרום לו להפסיק לנסות ולהתאמץ. לעומת זאת, ילד מבריק שמזלזל ואינו מתאמץ מתאים לדרוש ממנו שיעשה את המאמץ שהוא מסוגל לו כדי להתקדם. כלומר, הדרישה מן הילד צריכה להיות מותאמת לילד ולא למה שרוצים ההורים או המורים. ועל כן, גם אין מקום להשוואה מוגזמת בין ילדים משום שייתכן שהם נבדלים זה מזה ביכולותיהם. הקוראן מזכיר לנו את הכלל החשוב שכל ילד יש להשוות רק לעצמו. האם הוא מתקדם? האם הוא משקיע? ולא לשאול אותו כמה קיבל חברו במבחן.