ראשי קוראנט פרק 13 כיצד נסביר לאדם שלא די בכוונה ויש גם לעשות מעשה?
כיצד נסביר לאדם שלא די בכוונה ויש גם לעשות מעשה?
פרק 13

وَأَن لَّيْسَ لِلْإِنسَانِ إِلَّا مَا سَعَى (سورة النجم, آية 39)

ועל כי לזכותו של אדם יעמדו רק המעשים שעשה (סורת הכוכב, פסוק 39).

 

עבאס הוא אב לשלושה בנים ושלוש בנות וסב לשלושה-עשר נכדים. את סיומו של חודש רמדאן ההוא לא ישכח כל עוד הוא חי. עם תום חודש הצום כשכל בניו, בנותיו, חתניו, כלותיו ונכבדיו התכנסו אצלו לארוחה מיוחדת לכבוד איד אל-פיטר, כשעה לפני שהמואזין קרא לתפילת הערב ולשבירת הצום ונשות המשפחה כבר כמעט סיימו לארגן את הארוחה, נחתה המכה.

 

נכדו בן השתים-עשרה של עבאס פנה אל סבו בנוכחות כולם ושאל: "סבא, איך זה שמבין כל הסבים שאני מכיר אתה היחיד שלא צם ברמדאן, לא מתפלל בבית ואפילו לא במסגד?!!! אתה לא מפחד מהגיהינום?" זה היה הנכד הסקרן בִּלאל, שחייב לדעת כל דבר. שני הוריו היו מזועזעים והסמיקו מאוד. הסב החל לגמגם ולחפש אחר תשובה. לבסוף ענה: "נכדי היקר, מאז שנולדתי חונכתי חינוך טוב. אני אדם מאוד ישר, הגון, חברותי, טוב לב, עוזר לכולם וכולם אוהבים אותי... ואני לא זוכר שאי פעם חטאתי... וחוץ מזה, מי אמר שכל המתפללים והצמים ייכנסו לגן-עדן?"
בִּלאל ענה: "אני לא חולק על הדברים שאמרת. אבל בכל זאת, אלוהים הורה עלינו לצום ולהתפלל, אלו דברים מעשיים. לא מספיק להאמין באלוהים באופן תאורטי ולהזניח את המעשים. אתה ודאי מכיר את סורת הכוכב, פסוק 39: 'ועל כי לזכותו של אדם יעמדו רק המעשים שעשה'".
שנה עברה מאז אותו הערב, המשפחה שוב התאספה באחד הערבים של חודש הרמדאן, אבל הפעם שברו הסב, הבנים והנכדים את צומם בתמר ומים והלכו אל המסגד להתפלל.
בִּלאל ושאר הנכדים התגאו בפני שאר הילדים בכך שסבא שלהם עולה השנה לרגל למכה והוא הבטיח להביא להם מתנות משם.

הסבר: ראשית, חובה עלינו לדבר בשבחו של עבאס משום שהיה מוכן ללמוד משהו מבִּלאל, נכדו הקטן. לא כל אדם מוכן ללמוד מילדו או מנכדו. רק אדם בעל אישיות מיוחדת מוכן להקשיב לקטן ולצעיר ממנו ולהביא בחשבון שאולי הוא צודק. זו ממש אצילות נפש שמעידה כמה צדק עבאס כשתיאר את עצמו כאדם טוב. הרבה הורים וסבים היו מענישים את הילד על התנהגות כזאת. הם היו חווים את דבריו כעלבון והשפלה אל מול כל המשפחה. ואולם הסב בהתנהגותו המיוחדת לא הפחיד את הילד כי אם עודד אותו לשאול שאלות ובעיקר לחשוב באופן עצמאי. עבאס העניק לנכדו בסופו של דבר את הכבוד הגדול ביותר, הוא השתנה עקב הערתו של נכדו ושוב, הדבר מעיד על גדולתו כאדם. יפה נהג בִּלאל שהציג את דבריו בעזרת פסוק מן הקוראן שבו הסביר לסב שלא רק הכוונה חשובה בדת אלא גם המעשה. כלומר, התפילה, הצום והעלייה לרגל למכה. ייתכן שהסב אכן עושה הרבה מעשים טובים כפי שהעיד על עצמו אולם ההתייחסות היפה לנכדו מעידה על אצילות נפשו יותר מכול.