ראשי קוראנט פרק 1 מה נאמר לילדה החשה רגשי אשמה על מות אביה?
מה נאמר לילדה החשה רגשי אשמה על מות אביה?
פרק 1

أَيْنَمَا تَكُونُواْ يُدْرِككُّمُ الْمَوْتُ وَلَوْ كُنتُمْ فِي بُرُوجٍ مُّشَيَّدَةٍ وَإِن تُصِبْهُمْ حَسَنَةٌ يَقُولُواْ هَذِهِ مِنْ عِندِ اللّهِ وَإِن تُصِبْهُمْ سَيِّئَةٌ يَقُولُواْ هَذِهِ مِنْ عِندِكَ قُلْ كُلًّ مِّنْ عِندِ اللّهِ فَمَالِ هَؤُلاء الْقَوْمِ لاَ يَكَادُونَ يَفْقَهُونَ حَدِيثًا (سورۃ النساء, آيۃ 78)

המוות ישיגכם בכל מקום אשר בו תהיו, ולו גם במגדלים נישאים. בפקוד אותם טובה, יגידו, זאת מעם אלוהים, ובפקוד אותם רעה, יגידו, זאת מעמך. אמור, הכל מעם אלוהים, ומה להם לאנשים הללו כי לא יבינו דבר מן האמרים? (סורת הנשים, פסוק 78).

סמירה, תלמידת כיתה ד', הצטיינה בלימודיה ובכל פעילויות בית-הספר. לפני כחמישה חודשים לקח אותה אביה לבדיקות בבית-החולים הקרוב. מכונית שנסעה ממולם סטתה ממסלולה והתנגשה במכוניתם התנגשות חזיתית. אביה נהרג במקום והיא, שישבה במושב האחורי, יצאה בפציעות קלות. כששבה לבית-הספר לאחר כחודש ימים ניכר שינוי בולט באישיותה ובהתנהגותה. היא נעשתה ילדה שקטה מאוד, חדלה להשתתף בשיעורים ובפעילויות, וציוניה ירדו במידה ניכרת. כשמודיעים על אספת הורים או מבקשים את אישור ההורים לפעילות מחוץ לבית-הספר היא פורצת בבכי. כשמנסים להרגיע אותה היא נזכרת באביה ומאשימה את עצמה בכך שגרמה את מותו. "בגללי נסענו באותו היום לבדיקות", היא חוזרת ואומרת. "אין שמחה, אין טעם לחיים ואין תקווה בלי אבא, ואני הרגתי אותו", היא ממררת בבכי. המחנכת החלה לחשוש שסמירה עלולה לפגוע בעצמה. היא הפנתה אותה אל יועצת בית-הספר.

סמירה נכנסה אל חדר היועצת וסיפרה לה את סיפורה. כשהחלה שוב לבכות פתחה היועצת את ספר הקוראן בסורת הנשים, פסוק 78, וביקשה מסמירה לקרוא לאט וברור: "המוות ישיגכם בכל מקום אשר בו תהיו, ולו גם במגדלים נישאים". "מה הבנת מהפסוק הזה?" שאלה היועצת. "שאלוהים הוא זה שמחליט על חיים ומוות ואף אחד לא יכול לברוח ממה שמחליט אלוהים". "יפה", אמרה היועצת. "ומה זה אומר לך לגבי עצמך?" "שאני לא אשמה", אמרה סמירה בחיוך קל ומחתה את דמעותיה. "שזה הרצון של אלוהים ואני לא אשמה", חזרה שוב על דבריה. היועצת חייכה אליה בתשובה.

הסבר: פעמים רבות ילדים (וייתכן שפעמים רבות יותר ילדות) מרגישים אשמה על דבר שלא היה באחריותם ולא בשליטתם. סמירה חושבת שהיא הרגה את אביה משום שעל פי ההיגיון שלה בגללה הם נסעו לבדיקה. קשה לה לחשוב שמה שקרה אינו בשליטתה ומה שאינו בשליטתה גם אינו באחריותה. אפשר כמובן להסביר לה את הדבר בצורות אחרות. אפשר לומר לה שאביה היה יכול להיות מעורב בתאונת דרכים במקום אחר ובזמן אחר. אפשר לומר לה שתמיד ילד מבקש מהוריו שייקחו אותו לכל מיני מקומות אבל הדבר אינו עושה אותו אחראי לדרך ולנהיגה. אפשר אולי לומר לה כמה היא רוצה שהדברים יהיו תלויים בה. שכן אילו כך היה הרי הייתה יכולה להציל את אביה. אבל אין אמירה חזקה ומרגיעה כפסוק מן הקוראן המדגיש שאלוהים הוא הקובע גורלות ולא הילדה סמירה. מעתה היא לא תצטרך להסתובב בעולם כשבלבה מועקה איומה של אשמה. חשוב לציין שלא נשתמש בפסוק הזה בכל מקרה של הריגה וודאי לא במקרה של רצח. במקרים של רשלנות למשל, כשנהג הורג מישהו משום שהיה שיכור, וודאי במקרה של רצח בכוונה תחילה לא נשתמש בפסוק הזה, המטיל את האחריות על אלוהים. באותם מקרים נפנה אל פסוקים בקוראן המדברים על אחריות האדם למעשיו ולגורלו.